ע"פ 27242-04-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתבססת על ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו. המערער הואשם בגניבה לאחר שלקח בטעות טלפון נייד ממסעדה, מתוך אמונה שהוא שלו. כשהבין את טעותו בבית, במקום להחזיר את הטלפון, העביר אותו לצד שלישי. בית משפט קמא הרשיע אותו בגניבה, אך ערכאת הערעור ביטלה הרשעה זו. ערכאת הערעור קובעת כי עבירת הגניבה מחייבת סימולטניות בין היסודות הפיזיים והנפשיים, דבר החסר במקרה זה. נטילתו הראשונית של המערער את הטלפון הייתה תמימה וללא כוונה לקפח את הבעלים לצמיתות, דבר שהתעורר רק לאחר שגילה את טעותו. זאת ועוד, הטלפון לא היה ברשות המערערת כפיקדון או כבעלות חלקית, כנדרש בהוראות החוק החלופיות. בעוד שהתנהלותה של המערערת הייתה ראויה לגנאי, הסיווג המשפטי הנכון הוא אי השבת הפסד לפי חוק השבת אובדן. אולם, אין בקביעה זו כדי להשפיע על החלטתו הסופית של בית משפט קמא לבטל את ההרשעה, הנתונה על כנו, גם אם עתה בעבירה של אי השבת אובדן.