ת"פ 17899-11-10

תקציר

הכרעת הדין מוצאת את הנתבע 1 אשם באי גידור משטח עבודה, כנדרש בתקנות הבטיחות בעבודה. הנאשם, שהיה אחראי על הפיקוח על האתר, לא נקט בצעדים הדרושים כדי להבטיח את גידור הפיגום שממנו נפל המתלונן, ואף לא דאג שהגדר לא תפורק. נטל ההוכחה לחוסר המעשיות של גידור השטח מוטל על הנאשם, בו לא עמד. כמו כן, הנתבעת לא ביצעה בדיקות סדירות של הפיגומים, כנדרש בחוק, לאחר הפסקת עבודה של שבועיים. בית המשפט לא מצא את נאשם 1 אשם בכך שלא סיפק אמצעי בטיחות, כגון חגורות בטיחות או רתמות, למתלונן. טענת התביעה הסתמכה על עדותה של המתלוננת, שלא הייתה עקבית וניתנה שנים לאחר האירוע. ההגנה הציגה גרסה עקבית, הנתמכת על ידי עדים אחרים, כי חגורות בטיחות היו זמינות במקום. בית המשפט גם לא יכול היה לקבל את טענת התביעה כי מנהל העבודה באתר לא סיפק למתלונן מידע על סיכונים בטיחותיים, שכן היה ספק סביר על סמך הראיות. טיעוני הנאשמים לזיכוי מחמת צדק, שיהוי, אכיפה בררנית וכשלי חקירה נשקלו אך לא נמצאו עולים על הראיות בעבירה של אי גידור שטח העבודה. בית המשפט זיכה אפוא את נאשם 2 מכל האישומים ואת נאשם 1 מהאישומים של חבלה רשלנית ואי מסירת מידע בטיחותי, אך הרשיע את נאשם 1 מהאישום של אי גידור אזור העבודה.