דנ"פ 2980/04

תקציר

המקרה העומד בפני בית המשפט הוא זה של חוסה אויקו, אזרח ישראלי שהורשע בעבירות הקשורות לסמים, קרי החזקת סמים שלא לשימוש עצמי, ייצוא סמים וסחר בסמים, וכן קשירת קשר לייצוא וסחר בסמים. אויקו העביר כ-200,000 כדורי אקסטזי מהולנד לארה"ב בשתי הזדמנויות כבלדר סמים עבור רשת סמים ישראלית. השאלה העיקרית העומדת בפני בית המשפט היא האם סעיף 38 לפקודת הסמים המסוכנים חל על עובדות מקרה זה. סעיף זה עוסק בעבירות חוץ וקובע כי כל מעשה שנעשה מחוץ לישראל, שהיה נחשב לעבירה לפי הפקודה אילו נעשה בישראל, נחשב לעבירה שנעברה בישראל. אויקו טוען כי סעיף זה אינו ישים שכן מעשיו היוו עבירה מקומית - עבירה שחלקים מסוימים ממנה בוצעו בישראל - ולא עבירה זרה. בית המשפט פותח בהגדרת תחולתם הטריטוריאלית והחוץ-טריטוריאלית של דיני העונשין, תוך הבחנה בין עבירות פנים וחוץ, והבהרת תכליתו של סעיף 38. מסקנת השופטים היא כי יש לפרש את סעיף 38 באופן שיקדם את המלחמה הבינלאומית בסמים, ויאפשר סמכות שיפוט אקס-טריטוריאלית במקרים כמו זה של אויקו, כאשר חלקים מהעבירה בוצעו בישראל וחלקם בחו"ל. הם נימקים כי הגבלת תחולתו של סעיף זה לעבירות חוץ בלבד תוביל לתוצאות אבסורדיות וכי ניתן להשתמש בהוראה זו כדי להשלים את התשתית העובדתית של עבירות מקומיות שבוצעו בחלקן בישראל. לפיכך, בית המשפט קובע כי מעשיו של אויקו נופלים בגדרו של סעיף 38, והוא נחשב כמי שעבר עבירה בישראל. כמו כן, בית המשפט בוחן פסיקות קודמות התומכות לכאורה בעמדתו של אויקו ומסביר כי פסקי דין אלה התבססו על העובדות הספציפיות של אותם מקרים. לבסוף, השופטים מסכימים פה אחד כי אויקו הורשע בצדק בייצוא סמים מסוכנים ודוחים את ערעורו, ובכך מאשרים את החלטת בית המשפט המחוזי.