תו"ב 6193-10-18

תקציר

הנאשמים בתיק פלילי ביקשו לבטל את האישומים נגדם בעילה של אכיפה בררנית. הם טענו כי החלטת התביעה שלא להעמיד לדין אדם אחר, גב' ברנט, בגין עבירה פחותה אינה ראויה, וכי התביעה לא נקטה פעולות אכיפה במקרים דומים אחרים. בית המשפט מצא כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. באשר לגב' ברנט, הנאשמים לא הסבירו מדוע לא ערערו על ההחלטה שלא להעמידה לדין, והעבירות שיוחסו לה היו שונות באופן משמעותי מאלה שיוחסו לנאשמים. עוד קבע בית המשפט כי בקשת הנאשמים מהתביעה להמציא מסמכים הנוגעים לנכסים אחרים עם אי סדרים לכאורה הייתה ניסיון ל"מסע דיג" וכי הנאשמים לא הוכיחו דמיון בין מקרים אלה לבין המקרים שלהם. גם טענת הנאשמים כי התביעה לא פעלה במקרים אחרים לא הייתה משכנעת, שכן הם לא הוכיחו כי מקרים אלה אכן דומים לשלהם. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי היתרי בנייה אינם מעבר חופשי לביצוע חריגות וכי יש לאכוף את החוק כדי למצות את הדין עם האחראים לחריגות במהלך הבנייה. ככלל, בקשת הנאשמים עלתה כדי פגיעה במעשה המנהלי של הגשת כתב האישום, הנחזה כדין. בהיעדר ראיות משכנעות לכך, דחה בית המשפט את הבקשה וקבע כי לא התגברה חזקת התקינות המינהלית.