ע"א 1277/02

תקציר

הבנק ערער על החלטת מנהל ההוצאה לפועל, בטענה כי המשרד שגה בכך שקיבל את טענת החייבת כי פרעה את חובותיה לבנק. הבנק טען כי החייב הציג שלוש גרסאות שונות להסכם הפירעון הנטען, ולא הביא ראיות מספיקות כדי להעביר את נטל ההוכחה לבנק. עוד קבע הבנק כי מנהל ההוצאה לפועל לא נתן דעתו לכך שגרסאות החייב מלאות ספקות, וכי לבנק לא הייתה סיבה למחול על החוב. מנגד, טען החייב כי הגרסאות השונות שהציג הבנק אינן אלא ניסוחים שונים של אותה תביעה, וכי ראש ההוצאה לפועל קבע נכונה כי נטל ההוכחה המשני עובר לבנק. לאחר בחינת הראיות והעדויות, מצא השופט כי גרסת החייב לאירועים עקבית וכי הבנק לא עמד בנטל ההוכחה המשני המוטל עליו. השופט קיבל את קביעתו של מנהל ההוצאה לפועל כי הבנק לא פרע את החוב, וכי יש להעדיף את גרסת החייב על פני גרסת הבנק. יתרה מכך, השופטת הסכימה עם החלטת המשרד כי חוסר הפעילות של הבנק במשך שלוש שנים חיזק את מעמדו של החייב. בסופו של דבר דחתה השופטת את ערעור הבנק והורתה לו לכסות את הוצאות המשפט של החייב, בסך 5,000 שקל בתוספת מע"מ.