ע"א 16668-05-13

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך חזקה במקרקעין, כאשר המערער טען כי רכש מקרקעין מוסדרים אי שם בשנות ה-30 של המאה הקודמת וטען לתקופת התיישנות קצרה יותר של 15 שנים, במקום קביעתו של בית משפט קמא של 25 שנים. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המערער. בית המשפט הדגיש כי הקרקע המדוברת נרשמה כרכוש המדינה ולכן תקופת ההתיישנות החלה על קרקע מוסדרת היא 25 שנים. זאת ועוד, טענת המערערים, אשר סתרה את טענתם הקודמת, כי תקופת הספירה צריכה להיות עד למועד הפשרה, נדחתה מטעמים פרוצדורליים, שכן היא מהווה ניצול לרעה של ההליך המשפטי. בית המשפט אישר את ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, אשר העמידו את תחילת החזקתו של המערער במועד מאוחר יותר, והפכו את תביעתם לחסרת תוקף. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת בדבר החזקה במקרקעין באמצעות רשות בלתי חוזרת, שכן הראיות הצביעו אחרת. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, ופסק הדין המקורי נותר על כנו, לרבות הדרישה לשלם למדינה הוצאות בסך 20,000 ₪, כאשר ביטחונותיו של המערער יועברו למדינה לכיסוי הוצאות. החלטה זו התקבלה על יסוד מעמדה של הקרקע כרכוש המדינה, ועל חוסר יכולתה של המערערת להביא ראיות מספיקות לתביעתם.