ע"א 829/01

תקציר

במקרה שהוצג נדונו שני ערעורים, שניהם נסובו סביב סכסוך הנוגע להסכם הלוואה שנעשה בין חברה בע"מ לבין בנק להקמת מלון בנצרת. המערערים, לרבות בעל המניות העיקרי בחברה, טענו כי טבלה בכתב יד, שהכתיבה את שיעור ומועדי תשלום ההלוואות בהתאם להתקדמות הבנייה, הייתה חלק מההסכם. עם זאת, הן בית המשפט המחוזי בחיפה והן בית המשפט המחוזי בנצרת פסקו כנגד טענה זו. בית המשפט מצא כי הטבלה לא נכללה במפורש בחוזה, אלא רק פירטה "תוכנית השקעה" הקשורה להשלמתו המלאה של המלון. למרות מחלוקות מתמשכות בנוגע לקצב החזר ההלוואות, המשיכו המערערים לקבל כספים, שלטענת בתי המשפט משמעו קבלת תנאי הבנק. המערערים טענו כי הוטעו על ידי הבנק, תוך שהם מפרים את דיני הבנקאות ואת חובות הנאמנות. לטענתם, התנהלות הבנק, כגון השמטת תנאי השחרור הכספי בהסכם ההלוואה, הייתה מטעה ורשלנית. עם זאת, בתי המשפט מצאו כי גם אם התרחשה הטעיה כזו, הימנעותם של המערערים מביטול החוזה תוך זמן סביר לאחר שהכירו בהפרה הנטענת מהווה ויתור על זכות הביטול. כך, בכך שהמשיכו לקבל את הכספים, קיבלו המערערים למעשה את לוח הזמנים הלא מבוסס טבלה לפירעון הלוואות. קבלה מתמשכת זו ערערה את טענותיהם ולא הותירה להם עילה לביטול המשכנתא. בסופו של דבר, שני הערעורים נדחו, תוך הדגשה כי התנהלותם שוללת את זכותם לפיטורים. עם זאת, חששותיהם בנוגע להתנהלות הבנקאית עדיין יכולים לקבל מענה בתביעותיהם הכספיות נגד הבנק, שנותרו תלויות ועומדות. השופטת נאור והשופט ג'ובראן הסכימו עם פסק הדין שניתן על ידי השופט ד' חשין, ולא נפסקו הוצאות כנגד המערערים.