המ"ש 7505-10-24

תקציר

החלטת בית המשפט מבוססת על חוק העבירות המנהליות וחוק סדר הדין הפלילי. המבקש לא ביקש להעמיד לדין בגין עבירה מנהלית בתוך פרק הזמן הנדרש, מה שהביא לכך שהקנס הפך לסופי. טענת המבקש כי לא קיבל את הדו"ח עומדת בסתירה לראיות המשיב כי הודעת הקנס נשלחה לכתובתו הרשומה של המבקש בדואר רשום. בית המשפט מצדד במשיב, וקובע כי הודעת התשלום נחשבת כדין, נוכח חזקת המסירה ואי הוכחת המבקש אחרת. טענתו הכללית של המבקש כי לא היה מודע לדו"ח אינה מהווה הצדקה מספקת לאיחור בהגשה, ובית המשפט אינו מוצא תירוץ סביר להארכת תקופת חוסר המעש. הזכות ליומו של אדם בבית המשפט אינה מוחלטת, והיעדר טיעונים או הגנות קונקרטיות של המבקש מפני העבירה המיוחסת לו מצדיק עוד יותר את דחיית בקשתו. בית המשפט מדגיש כי זכותו של המבקש למשפט הוגן לא נפגעה, והשיהוי הבלתי סביר בהגשה, לצד היעדר טענות הגנה משכנעות, מביא לדחיית הבקשה. החלטה זו מתקבלת ללא שימוע בעל פה, והמבקש מקבל הודעה על זכותו לערער.