סע"ש 51290-09-20

תקציר

במקרה זה טענה התובעת כי הופלתה לרעה במקום עבודתה כאשר לאחר חזרתה מחופשת מחלה הועברו תפקידיה לעובדת אחרת, שני, שחזרה לעבודה לאחר חופשת הלידה. התובעת טענה כי היא נתקלה ביחס מזלזל וכי בקשתה לעבוד מהבית במהלך מגפת הקורונה נדחתה דבר שגרם לקשיים מיותרים. בית המשפט בחן האם מדובר בהפליה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. הנתבעת טענה מנגד כי התובעת הועסקה לתקופה קצובה במקום שני ונמצאה חסרה בתפקידיה המקצועיים, למרות דיונים שמטרתם להשתפר. בית המשפט מצא כי אין בסיס לטענת הקיפוח, שכן התובעת לא הוכיחה כי התייחסו אליה באופן שונה משיקולים פסולים ולא השתייכה לקבוצה מוגנת. חוסר שביעות הרצון של המעסיקה מעבודתה היה מוצדק וקשור לדרישות התפקיד, ובקשתה לעבוד מהבית נדחתה על בסיס בעיות ביצוע אלה, ולא מסיבות מפלות. באשר לתביעת שכרה, הראיות הראו כי כל הפחתת שכר נבעה מהיעדרויותיה המתועדות מסיבות בריאותיות, וניכויי שכרה חושבו על פי אמות מידה משפטיות. לפיכך, תביעותיה נדחו, והיא חויבה לשאת בהוצאות המשפט של הנתבע. החלטת בית המשפט מדגישה את חשיבות ההבחנה בין ציפיות מקצועיות לגיטימיות לבין אפליה לכאורה.