רע"פ 1737/07

תקציר

ניתוח הפסיקה בנושא ערעורים שניים וחריגות עונש בעבירות הגירה I. עקרונות משפטיים העומדים בבסיס דחיית בקשת רשות הערעור א. הגבלות על ערעורים שניים העיקרון המשפטי המרכזי המנחה מקרה זה הוא ההגבלה המחמירה על מתן רשות ערעור שני. ההלכה הרווחת, כפי שאושרה בפסיקה כגון רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצא אור ופסקי דין מאוחרים יותר, קובעת כי ערעור שני או שלישי אינו מתקבל כדבר שבשגרה. אלה מותרים רק כאשר המקרה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מהאינטרסים של הצדדים הבודדים. בהקשר זה מדגיש בית המשפט כי הבקשה הנוכחית אינה כרוכה בסוגיה משפטית עקרונית המצדיקה ערכאה שלישית. הבקשה מערערת בעיקר על חומרת העונש, שעל פי ההלכה הפסיקה המקובלת אינה מהווה עילה מספקת לערעור נוסף, אלא אם כן היא מלווה ב"סטייה ניכרת" ממדיניות הענישה המקובלת. ב. חומרת העונש כעילה לערעור טענות הנוגעות לחומרת העונש בלבד אינן מהוות בדרך כלל נימוקים מספיקים למתן רשות ערעור, אלא אם כן הם מצביעים על חריגה משמעותית ממדיניות הענישה. הפסיקה מדגישה כי סטיות כאלה חייבות להיות ברורות ומהותיות, כפי שצוין בפסקי דין כגון ע"א 1174/97 עזרא רפאלי נ. מדינת ישראל והרשות הפלסטינית 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה. II. חידושים ועקרונות משפטיים בהחלטת בית המשפט א. הרתעה ורצוי של מדיניות ענישה מחמירה חידוש במקרה זה הוא ההכרה של בית המשפט בחשיבות ההרתעה בעבירות הגירה ותחבורה. פסק הדין מתייחס במפורש לצורך במדיניות הרתעה, במיוחד לנוכח התמריצים הכלכליים להסעת שוהים בלתי חוקיים, הישנות העבירות והסיכונים הביטחוניים הפוטנציאליים הנשקפים מבחינה משפטית. ב. התחשבות בנסיבות אישיות ובגורמים מחמירים בית המשפט מאשר כי בעוד שנסיבותיו האישיות של הנאשם רלוונטיות, הן כפופות לשיקולים של ביטחון הציבור ומדיניות משפטית. מקרה זה ממחיש את העמדה השיפוטית לפיה ניתן לייחס משקל רב יותר לחומרתן ולהישנותן של עבירות, במיוחד כאשר הן מהוות סיכון מוגבר לחברה, כמו בהסעת שוהים בלתי חוקיים. ג. תפקידו של שיקול הדעת השיפוטי בגזר הדין ההחלטה מדגישה את שיקול הדעת השיפוטי המוענק לערכאות הערעור באיזון בין הרתעה לנסיבות אינדיבידואליות, המוגבלות על ידי הצורך לשמור על עקביות במדיניות הענישה. הכבוד של בית המשפט לפסק הדין של בית המשפט המחוזי משקף קבלה של החשיבות של כיבוד שיקול הדעת בגזר הדין, במיוחד כאשר הוא עולה בקנה אחד עם יעדי המדיניות הכוללים. III. סיכום סירובו של בית המשפט להתיר ערעור שלישי מגדיר עיקרון משפטי ברור לפיו בהיעדר סטייה ניכרת ממדיניות הענישה או שאלה משפטית עקרונית, ערעורים נוספים בתיקים פליליים – במיוחד אלה הנוגעים לעבירות הגירה או תחבורה – אינם ניתנים. מקרה זה מאשר מחדש את שיקול הדעת של הרשות השופטת, את חשיבות ההרתעה ואת העילות המוגבלות לערעור על החלטות ענישה, ובכך מחזק את הפסיקה בנושא אכיפת חוקי ההגירה ומדיניות הענישה הקשורה אליהם.