תת"ע 9951-02-23

תקציר

הנאשמת במקרה זה לא התייצבה לבית המשפט לדיון הקשור לעבירת תעבורה, מה שהוביל לכך שניתן פסק דין בהיעדרה. כעת היא מבקשת לבטל פסק דין זה, שבית המשפט דן בו לפי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי. בית המשפט קבע כי לא הייתה סיבה מוצדקת לאי הופעתה וכי פסק הדין לא גרם לעיוות דין. עם זאת, נסיבות חריגות נלקחו בחשבון. הנתבעת האמינה בכנות, גם אם בטעות, כי היא פועלת לפי ההליך המשפטי הנכון בהתבסס על עצתם של צדדים שלישיים עליהם בטחה. היא גם הודתה במיוחס לה מבלי לפנות לייעוץ משפטי, ובמקום זאת ניסתה לסיים את ההליך במהירות. מתוך הכרה בכך שמדובר בטעות של ממש וכי העבירה לא הייתה קלה, החליט בית המשפט לאפשר את ביטול פסק הדין ולתת לנאשמת את יומה בבית המשפט. החלטה זו מותנית בכך שהנתבע ישלם הוצאות בסך 2500 ₪ בתוך 30 יום. בית המשפט שקל גם את בקשת הנאשמת לחזור בה מהודאתה והתיר אותה, נוכח עיתוי בקשתה ובהיעדר מניעים טקטיים. נטל ההוכחה במקרה זה מוטל על הנאשמת, אשר צריכה לשכנע את בית המשפט כי הודאתה לא ניתנה באופן חופשי או הכילה טעויות מהותיות. ככלל, בית המשפט פסק לטובת הנאשמת, התיר את ביטול פסק הדין והתיר לה לחזור בה מהודאתה, ובכך הבטיח את זכותה למשפט הוגן.