ת"א 8069/06

תקציר

במקרה משפטי זה טענה התובעת, חברה מעורבת בבעלות חלקית של מרכז השלטון המקומי ומדינת ישראל, כי הנתבע השמיץ אותה באמצעות פרסום מכתב לעובדיה. הנתבע, ששימש כרכז ויו"ר ועד עובדים בחברה, טען כי התביעה נועדה להשתיק אותו ולטשטש את מחדלי הניהול של החברה. המכתב המדובר, שנשלח ביום 21.12.2005, מפרט דיונים מישיבת ועדת ביקורת המדינה של הכנסת, תוך הדגשת סוגיות של ניהול פיננסי כושל, מינויים פוליטיים וחוסר יעילות בדירקטוריון בחברה התובעת. בית המשפט ניתח האם המכתב מהווה לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, וקבע כי אף שהוא מזכיר היבטים שליליים על החברה, המכתב משקף באופן מדויק והוגן את דיוני ועדת ביקורת המדינה – עניין לציבור. בית המשפט הכיר בהגנות המוחלטות העומדות לנתבע, ובפרט בהוראות "הפרסום המותר" ו"אמת הפרסום" שבדיני לשון הרע, הנתמכות בעדויות עדים, לרבות עדויות של חבר כנסת ובכירים לשעבר בחברה. התובעת לא הצליחה להוכיח נזק ממשי לעסקיה או למוניטין שלה, בהיעדר ראיות ספציפיות להפסד כספי עקב המכתב. עוד קבע בית הדין כי הנתבע פרסם את המכתב בתום לב, וראה בו חלק מאחריותו כנציג עובדים. משכך, דחה בית המשפט את תביעת לשון הרע שהגיש התובע כחסרת בסיס, והניח כי מדובר בניסיון להחניק ביקורת לגיטימית ולהלך אימים על הנתבע. בית המשפט פסק כי על התובע לכסות את הוצאות המשפט ולשלם את שכר טרחת הנתבע, תוך שהוא מדגיש כי התביעה משקפת באופן לקוי את נוהלי הניהול והניהול של התובע.