בד"א 30/87

תקציר

פסק הדין עוסק בעורך דין שהואשם באי שמירה על כבוד מקצוע עריכת הדין ובהתנהגות בלתי הולמת כבעל מקצוע, שנבעה מארבעה אירועים הקשורים לאי תשלום חובות הקשורים לשכר הטרחה של דירתו. המשיב לא כיבד פסק דין מוסכם המחייב אותו לשלם שכר טרחה זה, משך שיק בגין החוב חסר הכיסוי, והתעלם מבקשות נציג הבית המשותף ולשכת עורכי הדין בתל אביב. בית הדין המשמעתי המחוזי אמנם הרשיע אותו במעשים אלה, אך זיכה אותו מהעבירה החמורה יותר של אי כיבוד פסק הדין. הוועדה המחוזית של לשכת עורכי הדין בתל אביב ערערה על פסק דין זה, בטענה כי מעשיו של עורך הדין אינם הולמים משפטן וביקשה להחמיר בעונש. עם זאת, בית הדין הארצי דחה את הערעור. השופטים הסכימו עם קביעת הערכאה הנמוכה יותר, כי אי פירעון חוב פרטי, גם לאחר פסק דין, אינו מהווה עבירת משמעת, שכן לא היו נסיבות מיוחדות המצביעות על אשם ומעמדו של המשיב כעורך דין לא מילא תפקיד. באשר לעונש על שאר העבירות, הטילו השופטים חודש על פסילת רישיון עריכת הדין של עורך הדין, ביטלו את הקנס הקודם כבלתי חוקי והורו לו לשלם ללשכת עורכי הדין הוצאות בסך 600 שקל. פסק הדין הדגיש כי על עורכי הדין להתנהל בזהירות וביושרה, אך גם הכיר בצורך להציב גבולות ברורים להתנהגות ראויה שמצופה מעורכי דין לדבוק בהם בחייהם הפרטיים.