עת"מ 2843-04-21

תקציר

בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטות התכנוניות של הוועדה הנוגעות לפיתוח קרקעות במוסמוס ובאום אל-פחם. השופט הסכים עם שיקוליה התכנוניים של הוועדה, שהתבססו על יצירת אזור חיץ בין שני האזורים, שמירה על מסדרונות אקולוגיים והצורך לכלול בתכנית הפיתוח רק חלק ממגרש 9. השופטת הדגישה כי תפקידו של בית המשפט אינו לפעול כמוסד תכנוני-על ולהתערב בהחלטות תכנוניות אלא אם קיימים פגמים פרוצדורליים מהותיים, שלא היו קיימים במקרה זה. מספר טענות שהעלו העותרים לא הוצגו בשלב ההתנגדות ולכן לא נדונו על ידי בית המשפט, כגון טענות הנוגעות להפקדת התכנית ולהארכת מועדים. השופט ציין כי טענות אלה, גם אם היו נבחנות, לא היו מצדיקות התערבות בשל מורכבות התכנית והאינטרס הציבורי שהיא משרתת. השופט דחה גם את הטענות לאפליה ביחס לפיסות קרקע שונות, והדגיש כי יחס שונה לקרקע בנסיבות שונות אינו מהווה אפליה. באשר לסמכות הוועדה להגיש את התכנית, אישר השופט את פרשנות הוועדה לחוק, הקובעת כי לוועדה המחוזית יש זכות להכין תכנית כוללנית ללא תנאים מוקדמים. ביחס לטענות ספציפיות של עותרים בנוגע לנכסיהם, קבע השופט כי העותרים לא הציגו כל ראיה שתתמוך בטענותיהם במהלך דיוני הוועדה, וטענותיהם אינן מבוססות. עוד הזכיר השופט כי ניתן לטפל בכל פגיעה במקרקעי העותרים באמצעות בקשות פיצויים. ההחלטה שלא להעניק לעותרים רשות ערעור התקבלה אף היא, שכן נמצא כי התנגדותם נוגעת לעניינים אישיים ואינה מצדיקה התערבות. ככלל, שתי העתירות נדחו, אך לא נפסקו הוצאות למשיבים, נוכח ההליך התכנוני הממושך. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים.