בג"צ 4466/16

תקציר

פסק הדין עסק בסוגיה המורכבת האם תקנה 133(3) לתקנות ההגנה מסמיכה מפקד צבאי לקבור באופן זמני גופות מחבלים לצרכי משא ומתן. בית המשפט מצא כי תקנה זו אינה מהווה סמכות משפטית ספציפית או מפורשת למעשים כאלה, הפוגעים בזכויות אדם, ובפרט בזכות לכבוד האדם של הנפטר ובני משפחתו. החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני אמנם שיקפה מדיניות כללית, אך יישומה דרש סמכות משפטית מפורשת, מעוגנת בחקיקה ראשית, שלא הייתה קיימת. המשפט ההומניטארי הבינלאומי והמסגרות המשפטיות ההשוואתיות סייעו לאשר כי החזקת הגופות לצורך משא ומתן מציבה אתגרים משפטיים משמעותיים והדגישו את ההעדפה להחזרת הגופות למשפחות. בית המשפט קבע כי למרות שהחזקת גופות עשויה להיראות מוצדקת בנסיבות הדדיות מסוימות (כלומר, כאשר שני הצדדים מחזיקים בשבויים או בגופות), הסמכות המשפטית חייבת להישאר בעלת חשיבות עליונה. לפיכך, העתירות התקבלו על תנאי, תוך מתן שישה חודשים למדינה לגבש חקיקה ספציפית המסמיכה פעולות כאלה; אם לא יעשה כן, הגופות יוחזרו למשפחותיהם. פסק דין זה הדגיש את הצורך במסגרות משפטיות שיאזנו בין צורכי הביטחון לבין זכויות האדם, תוך שימת דגש על בהירות חקיקתית בתחומים המשפיעים על כבוד האדם וביטחון המדינה.