הפ"ב 31586-06-12

תקציר

המחלוקת בין המבקשים, שמעון דוידה, לבין המשיב, מושב קדוש, בנוגע לשימוש בשטחי המרעה של האחרון ולצורך לפנות את המבקשים מהשטחים להרחבת המושב, נדחתה. הבורר קבע כי המושב מפצה את דוידה, אך הצדדים לא הסכימו על סכום הפיצוי כפי שהורה הבורר. לאחר מכן פנו המבקשים לבית המשפט בבקשה לאשר את פסק הבורר ולהשלימו תוך ציון סכום הפיצויים, לו התנגד המשיב, וטענו, בין היתר, כי הבקשה הוגשה באיחור ותקופת ההתיישנות חלפה. באשר לבקשה לאישור פסק הבוררות, קבע בית המשפט כי בניגוד לטענת המשיב, תקופת ההתיישנות חלה על בקשות מסוג זה, ובמקרה זה פסק הבוררות הוגש בתוך תקופת ההתיישנות של שבע שנים ולכן אושר. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת ההתיישנות של המשיב ביחס לבקשה להשלמת פסק הבורר, וקבע כי למבקשים היה די והותר לעשות כן לאחר מתן פסק הבוררות, אך לא פעלו במסגרת הזמן הנדרשת. בית המשפט דחה את טענות המבקשים כי פסק הבוררות שקול לפסק דין ואין לו מגבלת זמן לביצוע. כתוצאה מכך, נדחתה הבקשה להשלמת פסק הבורר, והתביעה כולה נדחתה מחמת התיישנות. המבקשים חויבו לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.