ע"א 8487/09

תקציר

פסק דין זה דן בחלוקת נכסים שחולטו מתיק פלילי. הנכסים המדוברים נתפסו ממזרחי, שהורשע בשכנוע אנשים לתת לו כסף בתואנות שווא. נושיו של מזרחי טענו כי עליהם לקבל את הנכסים החלוטים במקום המדינה, בעוד שחלק מקורבנות פשעיו של מזרחי טענו ההפך. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה לזהות את המקבלים החוקיים של הנכסים החלוטים על פי החוק. פסק הדין מסביר כי על מנת להיחשב כ"תובע לזכות קניין" יש להוכיח זכות קניינית או מעין קניינית בנכסים, או לחילופין על התובע להיות נושה מחייב בעל "זכות מוכרעת" לסך כל נכסי הנידון. אם לתובע יש זכות החלטה, עליו להוכיח "טעמים מיוחדים" המצדיקים את קבלת הנכסים החלוטים. בית המשפט מצא כי לנפגעי עבירותיו של מזרחי, לרבות המערערים, יש זכות מכרעת בנכסים וטעמים מיוחדים המצדיקים את קבלתם. לנושים, לעומת זאת, אין זכות קניינית או מעין קניינית, ולכן עליהם להוכיח כי הם נושים חייבים בעלי זכות מוכרעת. בית המשפט החליט כי די בהחלטת המנהל המיוחד בתביעות החוב בהליכי פשיטת הרגל כדי לבסס זכות הכרעה לנושים. עם זאת, על הנושים להוכיח גם כי חובם נבע מפשעיו של מזרחי, שבית המשפט המחוזי לא בחן די הצורך. לפיכך הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע את זהות הנושים שתביעות החוב שלהם אושרו והגישו תצהירים, ולבחון האם התקיימו לטובתם "טעמים מיוחדים". עוד קבע בית המשפט כי חלוקת הנכסים צריכה להיעשות באופן פרטני ולא באמצעות קרן פשיטת הרגל. בנוסף, מצא בית המשפט פגם פרוצדורלי בהליך, שכן המערערים (ונפגעים אחרים מפשעיו של מזרחי שלא היו נושים) לא עודכנו על ההליך ולא ניתנה להם הזדמנות להציג את טענותיהם. די היה בכך לבדו כדי להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לעיון נוסף.