ת"א 43925-02-13

תקציר

התובע תבע את הנתבעת בגין רשלנות לפי חוק אחריות למוצרים פגומים לאחר שרכש בקבוק גדול של חומר חיטוי ללא תווית או תושבת ביטחון כנדרש בחוק. האירוע התרחש כאשר פקק הבקבוק נפתח לכאורה בזמן שהתובעת העבירה את המוצרים מעגלת הקניות שלה לתא המטען של רכבה, מה שגרם לחומר להתיז לתוך עיניה. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבע וקבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות. התובעת לא הציגה את המוצר הפגום בבית המשפט, ולא תיעדה את תלונתה לנתבעת או את חשבונית הרכישה, שלא ציינה את המוצר. זאת ועוד, עדותה של התובעת לא הייתה עקבית, והעלתה ספק לגבי גרסתה לאירועים. בנוסף, הנאשם מכר מוצרי ניקוי מסומנים ואטומים והכחיש כי מכר מוצרי ניקוי ללא תווית. השופט הגיע למסקנה כי התובע לא הוכיח את הפגם במוצר או כי הוא נמכר על ידי הנתבעת. יתר על כן, התובעת ידעה על הפגם אך בכל זאת רכשה את המוצר, תוך שהיא חושפת עצמה מרצונה לסיכון, המהווה הגנה לנתבעת על פי החוק. בסיכומו של דבר, התובעת לא הצליחה לבסס את טענתה, מה שהוביל לדחיית התביעה. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.