עת"מ 11613-05-23

תקציר

היטל השבחה הוא חיוב על עליית ערך הנכס כתוצאה מפעולות תכנוניות שמבצעת הרשות המקומית. החיוב מבוסס על העיקרון שמי שנהנה מההשבחה צריך לחלוק את ההתעשרות עם הציבור. ההיטל נוצר עם אישור התכנית המשפרת, אך התשלום נדחה עד למימוש הזכויות. רישום העברת הזכויות כפוף לאישור הוועדה המקומית כי כל ההיטלים משולמים. הוועדה המקומית רשאית לסרב לרשום העברת זכויות אם היטל ההשבחה לא שולם, גם אם הרוכש אינו חייב בתשלום על פי דין. הקונה נחשב למונע הנזקים הזול ויכול להבטיח שהמוכר יישא בעלות ההיטל. במקרה הנדון, החברה בעלת הקרקע לא שילמה את ההיטל טרם נכנסה להליכי חדלות פירעון, והעותרים, שרכשו את הזכויות מהחברה, טוענים כי המשיבים התרשלו בגביית החוב. בית המשפט מצא כי הוועדה המקומית פעלה כדין בדרישת תשלום מהעותרים, שכן החברה לא שילמה את ההיטל. נטל התשלום חל על בעלי הנכס ולא על החברה, והוועדה המקומית רשאית להתנות את אישור הרישום בתשלום ההיטל. בית המשפט דחה את הטענה כי הוועדה התרשלה בגביית החוב קודם לכן וכי יש לדחות את מועד התשלום עוד יותר. עם זאת, במקרה של עותרים שרכשו את הזכויות מרוכשים אחרים, מצא בית המשפט כי הם הסתמכו בתום לב על אישור העירייה כי אין חוב היטל השבחה. המשיבים לא יכלו להתנער רטרואקטיבית מאישור זה. עותרים אלה אף נקטו צעדים כדי להבטיח שהמוכרים ישלמו את ההיטל, ובית המשפט מצא לנכון לסטות מהכלל ולחייב את העירייה לתת להם אישור מבלי לשלם את ההיטל. בית המשפט דחה את טענותיהם של עותרים אחרים, שלא הצליחו להוכיח כי לעירייה הייתה מדיניות של דחיית תשלום ההיטל. לפיכך, בקשתם לאישור ללא תשלום ההיטל נדחתה.