עת"מ 1008/06

תקציר

השאלה העומדת על הפרק נוגעת לחוקיות החלטתו של ראש עיריית נצרת, עלית מנחם אריאב, לשלול רישיון רוכל שניתן לעותרת. העותר עובד כרוכל בעיריית נצרת עילית משנת 1998 וניהל מספר סכסוכים והליכים משפטיים עם העירייה, לרבות הליכים פליליים מרובים בגין עבירות שונות הקשורות ברוכלות. הפרשה הנוכחית נסובה סביב שלילת "רישיונו" של העותר, שטיבו ותוקפו שנויים במחלוקת. העירייה ניסתה לשלול את הרישיון במספר הזדמנויות קודמות, דבר שהביא לפסיקות שונות של בית משפט השלום. בית המשפט קבע בעבר כי הרישיון שהחזיק העותר הוא קבוע וניתן כדין, ולפיכך זוכה העותר מעבירות הקשורות לרוכלות ללא רישיון. בעקבות פסק דין זה שינתה העירייה את תנאי הרישיון והגבילה את פעילות הרוכלות של העותרת למקומות ולשעות ספציפיים. הדבר הוביל להליך שימוע נוסף ולהחלטה לשלול את הרישיון לחלוטין. העותר הגיש עתירה מנהלית להכריז על החלטת ראש העיר כבלתי חוקית, וכתוצאה מכך הוצא צו ביניים שמנע את כניסת הביטול לתוקף עד למתן פסק דין סופי. הסוגיות העיקריות שיש להכריע בהן הן מהות רישיונו של העותר, חוקיות ההליכים בהם נוקטת העירייה להגבלת הרישיון ולביטולו ותקינות הליכי השימוע. לאחר בחינת סוגי הרישיונות השונים לפי חוק רישוי עסקים, מוצא בית המשפט כי רישיונו של העותר, על אף שלא ניתן באופן פורמלי, הינו רישיון תקופתי התקף לשנה. בית המשפט קובע כי ניסיונותיה של העירייה לשנות את תנאי הרישיון היו בלתי חוקיים משום שלא קדם להם דיון והסתמכו על בסיס משפטי שגוי. בנוסף, מבקר בית המשפט את החלטת ראש העיר לבטל את הרישיון, שכן היא נובעת מהנחה שגויה כי העותר פעל ללא רישיון תקף. זאת ועוד, בית המשפט מצביע על פגמים פרוצדורליים בהליך השימוע ומדגיש כי המגבלות שהוטלו על העותר סתרו את עצם מהות הרוכלות ולא עלו בקנה אחד עם חוק רישוי עסקים. בסופו של דבר, בית המשפט מצהיר כי רישיונו של העותר לא נשלל כדין ומבטל את המגבלות שהוטלו עליו. עוד נקבע כי על העותר להגיש בקשה מחודשת לחידוש רישיון בסוף שנת 2006, אשר תטופל ככל בקשה תקופתית אחרת לרישיון. העירייה מחויבת לכסות את הוצאותיו המשפטיות של העותר.