ע"א 705/70

תקציר

עניינו של התיק בדייר, המערער, אשר שכר דירה מהמשיב במשך שנים רבות. בהמשך שכר המערער דירה נוספת והעביר אליה את מרבית חפציו וילדיו, בעוד בדירה הראשונה נותרו שלושה בנים. כאשר נודע לבעל הבית המשיב על המהלך, הוא תבע פינוי בעילה של נטישה. פסק דינו של בית המשפט העליון התמקד במצב העובדתי בעת הגשת התביעה. הודגש כי הגנת חוק הגנת הדייר מותנית בשימוש בפועל בנכס המושכר כבית מגורים. אם דייר משכיר דירה עבור אדם אחר, הגנת החוק נמשכת כל עוד הדירה עונה על צרכי המגורים של האלמוני. בית המשפט הבהיר כי אחרים רשאים להתגורר בנכס המושכר כל עוד הוא משמש לדירת השוכר, אלא אם כן נקבע בחוזה אחרת. למרות שהדייר מחזיק כעת בשתי דירות, הגנת החוק יכולה לחול על שתיהן אם הן שירתו את צרכי המגורים שלו. עם זאת, בית המשפט פירש את החוק בצמצום, וציין כי ההוראה המגנה על ילדים חלה רק כאשר הדייר נפטר. עזיבת הדירה ומציאת מקום מגורים אחר מרמזת על נטישה, וכתוצאה מכך אובדן ההגנה המשפטית. השופטים הסכימו כי במקרה זה הדייר נטש את הדירה ואינו זכאי להגנת חוק הגנת הדייר, למרות התוצאה הקשה. הם הדגישו כי החוק נועד להתייחס למקרים יומיומיים ואין למתוח אותו לנסיבות חריגות, גם אם התוצאה נראית בלתי צודקת. משכך, דחה בית המשפט את הערעור והורה על פינוי משפחת המערער מהנכס המושכר.