ה"פ 26486-02-11

תקציר

השופט הכריע לטובת המבקשים, וקיבל את בקשתם לצו מניעה זמני למכירת דירה. ההחלטה התקבלה על סמך מספר גורמים. ראשית, השופט דחה את הטענה בדבר איחור הגשת הבקשה, וקבע כי פרק הזמן של שבועיים בין המשא ומתן הסופי לבין הבקשה לא היה שיהוי משמעותי. שנית, לגופה של הבקשה, מצאה השופטת כי קיים לכאורה מקרה של הסכם מחייב בין הצדדים, למרות כמה פרטים וחילוקי דעות. ההתכתבויות בין הצדדים הצביעו על רצון הדדי להגיע להסכמה, ואת שאר הפרטים ניתן להשלים בהמשך. השופט שקל גם את תום ליבם של המבקשים, מצא ספק מסוים אך בסופו של דבר החליט שאין זו סיבה מספקת לדחות את הבקשה, מה גם שהפרטים שלא נחשפו לא השפיעו על תהליך קבלת ההחלטות של בית המשפט. לבסוף, קבעה השופטת כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, שכן אי מתן צו המניעה יגרום להם נזק בלתי הפיך, ואילו את הפגיעה במשיב ניתן לפצות כספית. המבקשים נדרשו להעמיד ערבות בסך 150,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית, בצירוף התחייבות עצמית לכל נזק שייגרם וערבות צד ג' בסך 25,000 ₪.