ת"פ 25011-08-15

תקציר

הנאשם הואשם בתקיפת בת זוגו. הוא הודה באשמה באישום המתוקן של תקיפה פשוטה. נוכח עברו הנקי של הנאשם, מעורבותו הטיפולית ונסיבות התקיפה, נמנע בית המשפט מלהרשיעו. במקום זאת, השופט הורה על תקופת מבחן של 18 חודשים, 200 שעות עבודות שירות והתחייבות כספית של 2,000 שקל. השופט שקל את הנזק שהרשעה עלולה להוות לפרנסתו של הנאשם ולסיכוייו העתידיים, את הסיכון הנמוך להישנות המחלה נוכח חלוף הזמן ואת התקדמותו הטיפולית של הנאשם, ואת השינוי החיובי שנצפה אצל הנאשם. השופט ראה באי הרשעה תמריץ לנאשם להמשיך בשיקומו והרתעה מספקת. חומרת העבירה נחשבה נמוכה דיה כדי להצדיק חריג זה לכלל של הרשעה באשמה. החלטה זו התקבלה לטובת הנאשם והציבור כאחד, במטרה להקל על שיקומו של הנאשם ולהימנע מפגיעה מיותרת בחייו ובחיי הסובבים אותו, ובפרט הנערים עימם הוא עובד. השופט הגיע למסקנה כי היתרונות השיקומיים עולים על יתרונות ההרשעה, ולכן בחר להפעיל שיקול דעת במקרה חריג זה.