ת"א 53773-07-17

תקציר

התובעת, מטפלת בבית אבות, טענה כי נפגעה בעת רחצה של מטופל, כתוצאה מרשלנות הנתבעת, מעסיקתה. לגופו של עניין, היא טענה כי הנתבע לא סיפק לה מידע, הדרכה ופיקוח מספקים, מה שהוביל לתאונה בה נפצעה בעת שסייעה למטופל שסווג כקשה לטיפול. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי הם סיפקו לתובע את ההכשרה והציוד הדרושים, וכי התאונה לא התרחשה כפי שתיארה התובעת. בית המשפט פסק לטובת התובע. בית המשפט קבע כי התובעת הוכיחה כי התאונה אירעה כתיארה, וכי הנתבעת כשלה בחובת הזהירות שלה כלפי התובע. בית המשפט הצביע על ליקויים בנוהלי ההפעלה של הנתבעת, לרבות היעדר הנחיות ברורות, הכשרה לקויה ופיקוח בלתי מספק. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי הנתבע יצר סיכון בלתי סביר לפגיעה בתובע. בנוסף, קבע בית המשפט כי התובעת נשאה ב-20% מהאחריות לתאונה בשל רשלנותה שלה. מבחינת הנזקים, קיבל בית המשפט את טענת התובעת כי היא סבלה מפגיעות אורתופדיות ופסיכיאטריות. בית המשפט מינה מומחים בלתי תלויים שאישרו את נזקי התובע ויחסו לתאונה 29% נכות אורתופדית ו-20% נכות נפשית. בית המשפט התחשב גם בגילו של התובע, במצבו הבריאותי הקודם ובמגבלות התפקודיות שנגרמו כתוצאה מהתאונה. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי לתובע נגרמה נכות רפואית בשיעור של 24% עקב התאונה. עוד פסק בית המשפט בעניין נכותה התפקודית של התובעת, וקבע כי היא זכאית ל-100% נכות תפקודית בשלושת החודשים הראשונים שלאחר התאונה, ול-50% נכות תפקודית מפברואר 2015 ואילך, למעט תקופה של שלושה חודשים סביב הניתוח שעברה בשנת 2017, בה הנכות חזרה ל-100%. לבסוף, חישב בית המשפט את הפיצוי המגיע לתובעת תוך התחשבות בכאבה ובסבלה, הפסדי שכרה, עזרה מאחרים והוצאות רפואיות. לאחר הפחתת הפיצוי בגין אשמתו התורמת של התובע וניכוי תגמולים שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי, הורה בית המשפט לנתבעים לשלם לתובע סך של 246,366 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות.