עמ"ח 58836-03-23

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על הסף על סמך מספר נימוקים. ראשית, טענת המערערת כי שודלה לחתום על הסכם פשרה נדחית, שכן המסמכים מההליך הקודם אינם תומכים בטענה זו. המערערת גם לא הציגה כל ראיה חדשה המצדיקה את שינוי פסק הדין הקודם, ובמקום זאת ביקשה לבטל חלק ממנו – בקשה שהוועדה דוחה, תוך הדגשת חשיבותו של עקרון הסופיות בדיונים. יתר על כן, החוק קובע כי ניצול לרעה של הליך מתרחש כאשר צד מבטל רק חלק מההסכם, וזו גישה פסולה. בנוסף, לטענת הוועדה, גם אם היו מוצגות ראיות חדשות והערעור היה נשמע לגופו, לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה לטובה עבור המערער בשל הוראות סעיף 25א לחוק המשפחות. מאחר שהמערערת מקבלת את כל ההטבות המגיעות לה, גם ללא שינוי פסק הדין, מחליטה הוועדה לדחות את הערעור לאלתר מבלי שיישא בהוצאות למי מהצדדים.