ע"א 732/80

תקציר

בית המשפט העליון דחה את הערעור שהגישו המערערים בנוגע למחלוקת משפטית בעניין צווי מניעה זמניים לבנייה. המקרה נבע מכך שהמערערים הגישו בקשה לצו מניעה נגד המשיבה בנימוק שהיא הפרה תכנית מתאר. הם קיבלו צו מניעה זמני המותנה בערבות כספית. המשיבה תבעה מנגד נזקים שנגרמו עקב עצירת הבנייה עקב צו המניעה, והערכאה הנמוכה יותר דחתה את תביעתה מחוסר עילת תביעה. עם זאת, בית המשפט המחוזי ביטל דחייה זו, ודחה את ערעורם הנוסף של המערערים. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, תוך שימת דגש על עקרונות משפטיים מרכזיים: נחיצותן של ערובות בעת מתן סעד זמני להבטחת שיפוי פוטנציאלי בגין נזקיו של כל נתבע; אופייה הסגור של רשימת הנזיקין בפקודת הנזיקין המונע תביעות על סמך צו מניעה בלבד, אלא אם כן ניתן להוכיח רשלנות או זדון; וסמכותם הטבועה של בתי המשפט להטיל חובות שיפוי כחלק משיקול דעתם במתן סעד זמני. בית המשפט הדגיש כי מתן ערבות אינו מרמז באופן אוטומטי על התחייבות חוזית אלא אם כן מתקיימים באופן ברור כל היסודות החוזיים כמו הצעה, קיבול וקיבולת. המסקנה חיזקה את תפקידם של שיקול הדעת והסמכות הטבועה של בית המשפט ולא עקרונות חוזיים בניהול ערבות ושיפוי לסעד זמני, והצביעה על הצורך בבהירות חקיקתית בנושאים אלה. פסק הדין נחתם באישור סמכותה של הערכאה הנמוכה יותר לדרוש שיפוי בגין נזקים הנובעים מצווי מניעה כחלק מסמכויותיה הנתונות לשיקול דעתה, תוך שהוא מציע כי הנחיה חקיקתית נוספת תועיל.