ע"א 51373-01-11

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב לטובת המשיבים, שהם בעלי דירות המסכימים לפרויקט פינוי-בינוי, וכנגד המערערת, בעלת הדירה היחידה המסרבת לפנות את ביתה. הבניין המדובר, הממוקם ברחוב ראמה בנווה שרת, תל אביב, מתוכנן להריסה ובנייה מחדש במסגרת פרויקט פינוי בינוי מאושר. בעוד שרוב בעלי הדירות הסכימו לפרויקט, המערערת סירבה, דבר שגרם לעיכובים ולהפסדים כספיים לשאר הבעלים. המשיבים הגישו כנגד המערערת תביעת נזיקין בסך 871,000 ₪, ובית המשפט קמא פסק לטובתם והורה למערערת לשלם סכום זה כפיצוי על הנזקים שנגרמו עקב סירובה הבלתי סביר. המערער ערער על ההחלטה, בטענה כי בית המשפט לא הבהיר סוגיות מרכזיות הנוגעות לסירוב סביר, למאזן האינטרסים ולחוקתיות הדין החל. עוד נטען, כי המשיבים לא הצליחו להוכיח את יסודות הנזק, הסיבתיות וחבות המערער. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי המערערת מנסה לסחוט מהפרויקט יותר כספים מאשר דיירים אחרים וכי סירובה היה בלתי סביר וחסר תום לב. השופטים, השופט ד"ר קובי ורדי, השופט ישעיהו שנלר והשופטת רות לב הר שרון, המליצו לדחות את הערעור. הם הסכימו עם קביעתו של בית משפט קמא כי סירובו של המערער היה בלתי סביר וחסר תוחלת, שנועד לגזור פיצוי גבוה יותר מדיירים אחרים. השופטים הדגישו כי החוק נועד להגן על האינטרסים הקנייניים של הרוב וכי זכויותיה החוקתיות של המערערת לא נפגעו, מה גם שהיא תקבל דירה חדשה ומשופרת או פתרונות חלופיים, לרבות פיצוי כספי. יתר על כן, בית המשפט מצא כי נסיבותיו האישיות של המערערת, לרבות נכותו של בנה, אינן מצדיקות את סירובה, שכן היזם הציע פתרונות לצרכיה. השופטים ציינו כי המניע האמיתי של המערערת היה רווח כספי וכי טענותיה בדבר התנגדויות עקרוניות וחוקתיות אינן משכנעות. בית המשפט דחה גם טענות בדבר חוקתיות החוק ופגיעתו הנטענת בזכויות קניין, וקבע כי החוק מאזן כראוי בין זכויות הדיירים לבין האינטרס הציבורי. בסופו של דבר, אישרו השופטים את החלטת בית משפט קמא והורו למערערת לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דינו של המשיב, לצד העברת הערבות שהפקיד המערער למשיבים. פסק הדין אישר את דחיית הערעור והדגיש כי המערערת עדיין יכולה להצטרף לפרויקט או לנהל משא ומתן עם היזם.