ע"ע 7469-09-15

תקציר

פסק דין זה של בית הדין הארצי לעבודה עוסק בשני ערעורים ובערעור נגדי בעניין הטבות וזכאויות של עובד בעקבות פרישתו המוקדמת משירות המדינה. העובד סיפק שירותים לגוף ביטחון המדינה בשלוש תקופות שונות. התקופה הראשונה, בין השנים 1987 ל-1989, לא הייתה ללא ספק תחת יחסי עבודה. התקופה השנייה, בין השנים 1989 ל-1995, הייתה שנויה במחלוקת בתחילה, אך מאוחר יותר הוסכם על ידי שני הצדדים להוות יחסי עבודה. התקופה השלישית, משנת 1995 ועד פרישתו של העובד בשנת 2014, הייתה תחת מינוי בשירות המדינה. ערעורו של העובד התמקד בדחיית תביעתו להכרה בתקופה השנייה כעבודה המזכה בפנסיה תקציבית. העובד טען כי חוסר תום הלב וההעסקה הפיקטיבית הבלתי מוצדקת של המדינה בתקופה זו, יחד עם העובדה שעמד בכל הדרישות למינוי בשירות המדינה, מזכים אותו בזכויות פנסיה תקציביות לתקופה זו. בית המשפט הסכים והדגיש את הנסיבות החריגות של המקרה. נפסק כי יש לדחות את זכויותיו הפנסיוניות של העובד ליולי 1992, והמדינה חויבה לשלם את ההפרשים הפנסיוניים בהתאם. העובד עתר גם להגדלת שיעורי הפנסיה ולתביעות כספיות אחרות, אך בית המשפט לא מצא לנכון להפנות את התיק בחזרה לבית הדין המחוזי לדיון נוסף בנושאים אלה, ובמקום זאת החליט על משרה חלקית של 50% לתקופה השנייה. לפיכך, ערעורו של העובד הצליח במידה רבה. ערעור המדינה התייחס להענקת מענק יובל לעובד ולאופן חישוב הפרשי ההצמדה והריבית. המדינה טענה בתחילה כי העובד אינו זכאי למענק זה, אך בהמשך משכה טענה זו. בית המשפט קבע את החישובים המתאימים לתשלומים אלה, והסכים עם המדינה כי יש לחשב הפרשי הצמדה וריבית בנפרד עבור כל תשלום מענק. ככלל, ערעורו של העובד התקבל, וערעור המדינה נדחה ברובו. המדינה חויבה לשאת בהוצאות העובד ובשכר טרחת עורך דין, בסך 15 אלף שקל. פסק דין זה מהווה ניצחון לעובד, אשר ניווט בהצלחה את הליך הערעור המורכב והשיג תוצאה חיובית בנוגע לזכאותו לפנסיה.