עמל"ע 10584-09-16

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין שמצא את המערער, עורך דין במקצועו, אשם במספר עבירות משמעת. אלה כללו אי מילוי חובות כלפי לקוח, מחדל שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין, עבירה הפוגעת בכבוד המקצוע והעלמת מסמכים שלא כדין. העבירה החמורה ביותר נמצאה כזיוף חתימת מרשו על תצהיר. פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שפירט שמונים סעיפים של התנהגות בלתי הולמת, הביא להשעיית רישיונו של המערער למשך 24 חודשים, ו-24 חודשים נוספים על תנאי. בית הדין הארצי אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והסכים כי המערער ויתר על זכותו לחקור בחקירה נגדית את לקוחו לשעבר, המתלוננת, וכי ממצאי העובדות בפסק דינה של הערכאה הנמוכה מבוססים היטב. פסק הדין מדגיש כי המערער, בהיותו עורך דין בעצמו, ויתר ביודעין ומרצונו על החקירה הנגדית, ולא ניסה לחזור בו מהחלטתו בשלב מאוחר יותר. בית המשפט גם לא מצא עילה להתערב במסקנה בדבר זיוף החתימה, שכן זו התבססה על דיון מפורט בנסיבות ובמהימנות גרסתה של המתלוננת לאירועים. חומרת העבירות הביאה את בית המשפט לדחות את הערעור ולהותיר על כנו את העונש שגזר בית המשפט המחוזי.