רע"פ 2341/14

תקציר

בפסק דין זה דוחה בית המשפט בקשה למתן רשות ערעור על צו הריסה מנהלי. המבקשים ביקשו לערער על הריסת מבנים שהוקמו ללא היתר, בטענה כי ההחלטות הקודמות היו פגומות ובטענה לבחינה לא ראויה של היתריהם. עם זאת, בית המשפט אינו מוצא סוגיה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית משמעותית במקרה זה, ומדגיש כי העניין נוגע בראש ובראשונה לאינטרסים האישיים של המבקשים. בית המשפט מציין כי התובעים התחייבו בעבר להרוס את המבנים, שאין להם אפשרות להכשיר אותם בשל היעדר תכנית מתאר מתאימה וללא אופק תכנוני נראה לעין. טענות המבקשים בדבר אישורים או התחייבויות נטענות בעל פה אינן נתמכות ואינן ברורות, ואין בהן כדי לערער את חזקת התקינות של ההחלטה המינהלית. בנוסף, שיחת טלפון נטענת המציעה דחיית הריסה אינה מהווה פגם המצדיק סעד. בית המשפט גם אינו מוצא כל הצדקה לטענות על אפליה בהשוואה למקרים באל-קוראן, ומדגיש כי הבדלים נסיבתיים מצדיקים תוצאות מגוונות. כמו כן, נמתחת ביקורת על המבקשים על התנהלות פרוצדורלית העולה כדי ניצול לרעה של ההליך המשפטי, תוך ניסיון לעכב אכיפה באמצעות פעולות משפטיות חוזרות ונשנות ומיותרות. כתוצאה מכך, בית המשפט מטיל על המבקשים עיצום של 7,500 ₪ בגין הוצאות משפט ודוחה את הבקשה, תוך ביטול עיכוב הביצוע שניתן קודם לכן.