בש"א 7938/03

תקציר

השופט קבע כי בקשת התובעים לפטור מתשלום אגרת בית משפט לדחיית התביעה אינה מוצדקת. השופטת טענה כי טענת אי הכשירות הכלכלית לא הוכחה דיה, והתובעים לא הביאו ראיות ראויות לשווי נכסיהם וחובותיהם. יתר על כן, השופט מצא חשד כי התובעים משעבדים רכוש כדי להבטיח את פירעון ההלוואות האישיות. השופטת גם הטילה ספק בתקפות טענות התובעים בדבר יכולתם הכלכלית ויכולתם של בק-ברקאי ובעלי מניותיה. היא ציינה כי חלק מהתביעות, כגון נזק לא ממוני, היו מופרזות וסביר להניח שהיו מצטמצמות אילו התובעים היו משלמים את האגרה. רבות מעילות התביעה של התובעים הוגדרו אף הן כרעועות, וחלקן התיישנו עקב חריגה מתקופת ההתיישנות. השופטת הדגישה כי התובעים לא סיפקו את חוות דעת המומחים הנדרשות לתמיכה בטענותיהם וכי חוות הדעת שהוצגו אינן מספקות ומבוססות על הנחות לא מאומתות. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי התובעים לא הוכיחו חוסר יכולת לשלם את אגרות בית המשפט ולכן דחה את בקשתם לפטור. התובעים חויבו לשלם את שכר הטרחה בתוך שלושה שבועות, אחרת תביעתם תידחה. בנוסף, קבעה השופטת כי על התובעים לפצות את הנתבעים בגין ההליכים המשפטיים בסך 2,000 ₪ כולל מע"מ.