ע"א 596/78

תקציר

המערער טען לבעלות בלעדית בנכס הרשום על שם המשיב, אחותו, וביקש לתקן את הרישום. המשיבה הכחישה את הטענה, וטענה כי הנכס נרכש בכספה. עם זאת, היא הודתה כי חתמה על שני מכתבים המאשרים את בעלותו של המערער, אך טענה כי החתימות הושגו במרמה. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערערת, בנימוק של אי חוקיות המבוססת על סעיף 304(ב) לפקודת חוק העונשין, המגדיר העברת רכוש לשם הונאת נושים כעבירה פלילית. השופט מצא את עדויות הצדדים בלתי אמינות וקבע כי פעולת רישום הנכס על שם המשיב על ידי המערער הייתה בלתי חוקית. המערער ערער וטען כי מאחר שעדן היא מדינת אויב, ההעברה אינה בלתי חוקית. בית המשפט דחה טענה זו, שכן באותה עת לא היו ראיות למלחמה בין ישראל לעדן. עוד טען המערער כי מעשיו אינם מפרים את סעיף 304(ב), שכן הנכס לא נרשם על שמו בישראל. בית המשפט חלק על כך, וקבע כי הרישום העביר את בעלותו של המערער למשיב. השאלה המרכזית הייתה האם מעשיו של המערער אכן היו בלתי חוקיים. בית המשפט הביע היסוס בהכרעה על בסיס אי-חוקיות ללא בחינה מלאה של הדברים. פסקי דין קודמים הצביעו על כך שעל בתי המשפט להיות זהירים בקביעת אי-חוקיות ולחפש דרכים להימנע ממציאתה. מאחר שהמשיב לא העלה במפורש את הגנת אי החוקיות, לא ניתנה למערער הזדמנות הוגנת להציג ראיות. השופט י' כהן קבע כי יש לבטל את פסק הדין ולהחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לשמיעת ראיות נוספות בדבר אי חוקיות. אם בית המשפט מקבל את טענת אי החוקיות, עליו לדחות את בקשת המערער; אחרת, יש לפסוק לטובת המערער. השופטת בן-פורת והשופטת שפטל בייסקי הסכימו אך הדגישו את הצורך לברר את העובדות. השופט שפטל בייסקי העדיף להחזיר את התיק לבחינה מלאה לגופו.