ע"א 4202/21

תקציר

הערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים נדחה, ואישר כי השופט קמא לא ייפסל מלדון בעניינו של המערער. עניינה נסוב סביב תביעתה של המערערת לחלק מהתמורה ממכירת נכס בו היה מעורב בעלה, המשיב מס' 3, הנובעת מהסכם ממון הקשור לחובותיו הצבורים. לאורך כל ההליך התמודדה המערערת עם מכשולים רבים, לרבות חקירה פתאומית של ראיותיה והתרת בית המשפט לקיים דיונים למרות בקשתה לדחיות בשל בעיות עדים. נקודת מחלוקת משמעותית הייתה נטייתה הנתפסת של השופטת קמא, אשר הביעה לכאורה ספקנות לגבי אמיתותה של המערערת והרלוונטיות של עדיה, הערות שלטענתה לא תועדו במלואן בשל תקלה בתמליל. למרות שהוגשה בקשות רבות לפסילת השופטת בעילה של משוא פנים, אף אחת מהן לא הוגשה באמצעות בא כוחה הרשמי בשל מחלוקות ייצוג, כל אחת מהן נדחתה על ידי ערכאות המשפט והערעורים. בתי המשפט טענו כי דבריו של השופט לא היו עדות למשוא פנים, אלא היו אינדיקציות משפטיות נפוצות לסיכויי התיק שמטרתם לנהל הליכים יעילים. בנוסף, נמצאו פערים בגישה הפרוצדורלית לטיפול בבקשות המערערת, ובפרט בכל הנוגע לאישור ייצוג. עם זאת, ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי לא קיים חשש ממשי למשוא פנים, והצביעה על ליקויים פרוצדורליים כסוגיות הניתנות לערעור ולא כעניינים לפסילה. לפיכך, הערעור ובקשה נלווית לעיכוב הליכים נדחו שניהם ללא הוצאות.