ת"א 25234-03-12

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך רישום מקרקעין, כאשר התובעים ביקשו לרשום את הקרקע על שמם על בסיס הסכם רכישה. הנתבעים, לעומת זאת, טענו כי הרישום על שם התובעים אינו תקף. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם התובעים יכולים לבסס את הסתמכותם בתום לב על הרישום, שהתבסס על צו ירושה. בית המשפט בחן את הליכי ההסדר ומצא כי לפקיד ההסדר לא הוצגו טענות כלשהן בנוגע למקרקעין. כתוצאה מכך, יכול היה הקצין רק לקבוע את גבולות הקרקע ולהעבירם לרשם הזכויות מבלי להסדיר את הזכויות עצמן. מאחר שהזכויות נותרו בלתי מוסדרות, הקצין או בית המשפט יכלו לפסוק בהן. בית המשפט הכיר בכך שלגיטימי שפקיד ההסדר יבקש מסמכים המוכיחים את הקשר הקנוני, בין הנתבע לבעלים הקודמים, מה גם שזהות הבעלים לא צוינה ברשומות. זהו נוהג מקובל בטאבו והוא בסמכותו של הממונה. בית המשפט דחה את טענת הנתבעים כי על רשם המקרקעין מוטלת החובה לרשום את צו הירושה באופן עיוור. תחת זאת, קבע בית המשפט כי לרשם המקרקעין יש סמכות לבקש מסמכים מזהים לפני רישום ירושה, במיוחד כאשר זהות הבעלים אינה ברורה. במקרה זה, הירושה נרשמה ללא המסמכים הנדרשים, ובית המשפט לא מצא סיבה לכך שהתובעים ידעו על כך. בית המשפט קיבל את טענת התובעים כי הם הסתמכו בתום לב על הרישום, מה גם שצו הירושה נרשם לפני חתימת הסכם המכר, ולא הייתה כל אינדיקציה לבעיות כלשהן עם הבעלות. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי בהיעדר טענות סותרות או ראיות שהוצגו על ידי הנתבעים, גרסת התובעים לאירועים אמינה יותר. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת התובעים, תוך הכרה בזכותם לרשום את המקרקעין על שמם, בכפוף להגשת המסמכים הנדרשים. עם זאת, בית המשפט לא פסק הוצאות משפט למי מהצדדים, בהתחשב באופי התביעה ובהיעדר כל אינטרס ישיר של הנתבעים בתוצאה, שכן הם פעלו כידידי בית המשפט. פסק הדין ניתן לטובת התובעים, אך מבלי להטיל הוצאות על הנתבעים.