עב"ל 27029-10-12

תקציר

פסק הדין מתייחס לדיון בערעור בשאלה האם יש להכיר בליקוי שמיעה של תובע כפגיעה בעבודה. טענת המערער נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, והערעור התבסס על ערעור על ממצאי המומחה ועל פרשנות מועדפת לתוצאות בדיקת שמיעתו. המומחה הסביר את הרציונל שלו לבחירה בבדיקת שמיעה אחת על פני אחרת, והבהיר כי הבדיקה שנבחרה הצביעה על סף השמיעה הנכון. המומחה גם הסביר מדוע לא שקל את חוות דעתו של רופא אחר, ד"ר בכר, שכן המתודולוגיה שלו שונה בבחינת נזקי שמיעה מרעש. בית המשפט קיבל את הרציונל של המומחה כהגיוני וסביר. יתר על כן, בית המשפט לא מצא צורך בבדיקת שמיעה נוספת, מה גם שהיא תיערך שנים רבות לאחר חשיפת המערער לרעש מזיק, והמומחה כבר בדק ביסודיות את כל בדיקות השמיעה הקיימות. בסופו של דבר נדחה הערעור, ופסק דינו של בית הדין האזורי אושר. ההחלטה התקבלה בהסכמת הצדדים, ובית המשפט לא ראה סיבה לסטות מחוות הדעת של המומחה ומפסק הדין של בית הדין האזורי.