ת"א 7263-02-12

תקציר

התובעת, שהגישה תביעה נגד חברת הביטוח הנתבעת לקבלת פיצויים לאחר שרכבה ניזוק, הונתה והטעתה את הנתבעת מזה זמן רב בכך שטענה כי היא הייתה הנהגת בעת התאונה כאשר למעשה בנה נהג. חברת הביטוח טענה כי הטעיה זו מהווה הפרה של סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, אשר ישחרר אותם מחובת הפיצוי של התובע. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעת אמנם מסרה מידע כוזב, אך אין בכוונתה להוציא כספים מחברת הביטוח שלא כדין. במקום זאת, הדיווח הכוזב נבע מחשש למעורבות משטרתית, שכן לבנה היה אירוע קודם של נהיגה בשכרות ותאונה נוספת חודש לפני כן. חשש זה התחזק עוד יותר על ידי חוקר הנאשמים במהלך חקירתם. בית המשפט קבע כי חברת הביטוח עדיין מחויבת לשלם לתובע את הפיצוי המוסכם לפי הפוליסה, בסך 137,639 שקל, שישולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. עוד החליטה השופטת כי כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות, הביעה מורת רוח מהתנהגותה המטעה של התובעת ובחרה שלא לפסוק לה הוצאות נוספות או שכר טרחה מעבר להחזר הוצאות המשפט. פסק הדין הבהיר את המניע מאחורי ההטעיה ואישר כי העובדות הנכונות היו מזכות את התובע בפיצויים, בכל מקרה, השוללים כל כוונת מרמה.