ע"ב 3243/00

תקציר

פסק הדין נסוב סביב חוקיות השיטה בה נקטו הפרישה של התובעים, עובדי המועצה הנתבעת. שאלות המפתח הן האם המועצה פעלה בהתאם לכללי המשפט המינהלי, ובפרט לכללי הצדק הטבעי, ופעלה בתום לב בכל הנוגע לפרישת התובעים. התובעים טענו כי לא נערך להם שימוע לפני פרישתם, והמועצה הפרה את חובת תום הלב בכך שכללה אותם ברשימת הגמלאים בידיעה שהם מתחת לגיל 50 ולא יהיו זכאים להטבות. מנגד, טענה המועצה כי מאחר שהתובעים הביעו מרצונם רצון לפרוש, אין צורך בשימוע. בית המשפט מצא כי התובעים אמנם יזמו את הליך הפרישה, אך היה על המועצה להודיע להם כי לא יקבלו את התנאים המיטיבים המפורטים במסמך אפרתי. לכן, נפל פגם בתהליך הפרישה. עם זאת, בשל תרומתם של התובעים לאי ההבנה, יחד עם גורמים נוספים, החליט בית המשפט שלא לקבל סעד בר אכיפה. במקום זאת, יקבלו התובעים פיצוי כספי השווה ל-12 משכורות על בסיס שכרם האחרון לפני הפרישה. עוד קבע בית המשפט כי התובעים יוכלו להגיש תביעה נוספת בנוגע לתחולת מסמך אפרתי על פרישתם, אך יהיה עליהם לבחור בין הסעד הכספי שייפסק לבין כל סעד עתידי של תביעה. בנוסף, הדגישה השופטת כי פסק הדין הנוכחי אינו חוסם את דרכם של התובעים להגשת תביעה נוספת. לבסוף, בית המשפט לא הוציא צו להוצאות בהתחשב בנסיבות המקרה.