ע"א 502/88

תקציר

המערער ואחיו המנוח היו שותפים במכולת סיטונאית. לאחר שגילה אחיו ניהול במרמה לכאורה עם שובו לישראל, ביקש המערער תחילה את פירוק השותפות והתחשבנות עם הפעילות העסקית, טענות שנדחו. בהליכים שלאחר מכן, הוא ביקש שוב דין וחשבון על התנהלות השותפות, אך תביעתו נדחתה בשל תקופת ההתיישנות, שבית המשפט המחוזי קבע כי פקעה קצת יותר משבע שנים לאחר שגילה את המרמה לכאורה. עם זאת, בית המשפט העליון ציין כי תקופת ההתיישנות מושהית במהלך ההליכים התלויים ועומדים בבית המשפט, לרבות כאלה שתוצאתם מחיקה ולא פיטורים. בית המשפט העליון מצא כי תביעת המערער לחשבונות נוגעת לקובלנה מתמשכת, המתחדשת מדי יום, ויש להגביל אותה רק בחוק ההתיישנות לתקופה שקדמה לשבע שנים שקדמו להגשת התביעה. הם גם הכירו בכך שסיפקו ראיות המעידות על התקופה שבה הליכים קודמים היו תלויים ועומדים, ולמעשה השהו את תקופת ההתיישנות. משכך, הפך בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי, החזיר את תביעת המערער על כנו והחזיר אותה לדיון נוסף, כך שתחול על התקופה שמאפריל 1975 ועד למועד הגשת התביעה. פסק הדין אף מתח ביקורת על כך שהמשיבים הכחישו ללא הצדקה הליכים קודמים להגנתם, סיבכו את סוגיית ההתיישנות והובילו להוצאות התדיינות מיותרות, בגינן נענשו בחיוב כספי לטובת המערערת.