ת"א 52189-07-17

תקציר

התיק נסוב סביב חוב שצבר יגלניק, שניהל עסק להמרת כספים והעברות כספים מביתו, לתובע, שביקש להעביר סכום כסף משמעותי לישראל. התובעת טענה כי הנתבעת, אשתו של יגלניק, הייתה צד ישיר לחוב כשולחנו של יגלניק או חבה בעקיפין בנכסיהם המשותפים כבני זוג. השופטת פירטה בהרחבה עמימות וחוסר עקביות בעדויות שני הנאשמים, וציינה את ניסיונותיהם להרחיק עצמם מהעסק ומהחוב המדובר. בעוד שבית המשפט הכיר במעורבותה של הנתבעת בעסק ובזיקתה אליו, לא היה די בכך כדי לבסס אותה כצד ישיר להסכם עם התובעת. השופטת הדגישה את מעמדו הנפרד של כל אחד מבני הזוג במסגרת הנישואין ואת היעדר הרשות המפורשת או ההתנהגותית שניתנה על ידי הנתבעת ליגלניק לשמש כסוכנה. עם זאת, השופט פסק לטובת התביעה השנייה של התובע. למרות ניסיונותיו של הנתבע להציג את החוב כנסיבה חריגה, בית המשפט מצא כי הוא נובע מהפעילות השוטפת של העסק, שהנתבע היה חלק ממנו, ולכן יש לכלול אותו בחלוקת הנכסים בין בני הזוג. השופטת הדגישה את התנהלותה של הנתבעת בעבר בפירעון חובות העסק, את מעורבותה בעסק ואת הציפיות הסבירות של התובעת לגבי החבות לחוב. כתוצאה מכך, חויב הנתבע בתשלום מחצית החוב, שחושב בסך 2,291,400 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.1.2017 ועד למועד התשלום. כמו כן חויבה הנתבעת לשאת בהוצאותיה של התובעת, לרבות שכר טרחה בגין הופעתן של התובעת ואחותה בבית המשפט ושכר טרחת עורך דין בסך 63,000 ₪.