ת"א 9443-08-14

תקציר

המבקשים, בני זוג נשואים, נטלו מספר הלוואות מובטחות משכנתא מהבנק המשיב בין השנים 1995-1998 לצורך בניית ביתם. לאחר שהתגלע סכסוך כספי בין בעלה של המבקשת, שהוא עורך דין, לבין הבנק, הטיל האחרון עיקול על דירת בני הזוג ופתח בהליכי פינוי. המבקשים ניסו לעצור את הפינוי באמצעות הליכים משפטיים רבים, שהגיעו בסופו של דבר לבית המשפט העליון, שפסק לטובת הבנק. לאחר מכן הגישו המבקשים תביעה חדשה המבקשת לבטל סעיף בהסכם ההלוואה שוויתר על זכותם לדיירות מוגנת ולדיור חלופי. לטענתם, הסעיף לא הוסבר להם וכי מאחר שלא השתמטו מתשלומי המשכנתא, הפינוי אינו חוקי. הבנק טען מנגד כי בעלה של המבקשת אינו מוסמך לייצג את אשתו, כי המבקשים מנועים מלטעון בדבר החתימה על מסמכי המשכנתא, וכי טענתם חסרת שחר. בית המשפט מצא כי בעלה של המבקשת לא יכול היה לייצג את אשתו כדין וכי המבקשים פעלו בחוסר תום לב תוך השמטת עובדות מהותיות. עוד נקבע כי סיכויי הצלחתם נמוכים, אך מאזן הנוחות נוטה לטובת מתן צו מניעה לפינוי. עם זאת, צו המניעה הותנה בהפקדת 100,000 ₪ לקופת בית המשפט והמשך תשלום תשלומי המשכנתא.