תפ"ח 14230-10-15

תקציר

הנאשם, שדיבר אנגלית כשפת אמו, טען כי זכותו להליך הוגן נפגעה במהלך חקירתו במשטרה משום שהתנהלה בשפה העברית, ולכן לא יכול היה להבין את ההאשמות נגדו או להתגונן ביעילות. אולם, בית המשפט דחה טענה זו, וסבר כי הנאשם הבין עברית היטב, כפי שעולה מהקלטות החקירה. עיקר המחלוקת נסובה סביב ההסכמה שניתנה (או לא ניתנה) על ידי המתלוננת, שטענה כי הנאשם תקף אותו מינית. הנאשם העיד כי המפגשים היו בהסכמה וביוזמת המתלוננת. מנגד, טענה התביעה כי המתלוננת לא הסכימה, והציגה עדות אמינה ועקבית. בית המשפט מצא את עדותה של המתלוננת משכנעת, וציין כי היא נותרה קוהרנטית גם לאחר חקירה נגדית מקיפה. הם סברו כי גרסתו של הנאשם לאירועים אינה אמינה, במיוחד נוכח השיהוי המשמעותי במתן עדותו, שבמהלכו שונה גרסתו לחלוטין. עוד ציין בית המשפט כי אין זה מציאותי לצפות מנער בן 14 או 16 להתקרב לאדם זר מעל גיל 40 לצורך מגע מיני, דבר הסותר את טענת הנאשם כי המתלוננת יזמה את המפגשים. בנוסף, בית המשפט ציין כי היעדר התנגדות אקטיבית מצד המתלונן אינו מרמז על הסכמה, והנאשם היה מודע לכך שהמתלונן אינו מסכים. גם טענותיו של הנאשם בדבר גילה של המתלוננת והזקפה לא היו מבוססות ולא אמינות. לסיכום, בית המשפט מצא כי הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. עם זאת, בשל ספק סביר לגבי גילה של המתלוננת בעת ביצוע התקיפה, ההרשעה לא הייתה בעבירה של גרימת מעשה סדום לפי סעיף 345(ב)(1) לחוק, אלא לפי סעיף 350 לחוק, יחד עם סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק. הנאשם זוכה מאשמת הטרדה מינית אך הורשע במעשה מגונה בקטין.