עמ"נ 47461-12-16

תקציר

המשיב טען כי יש לדחות את הערר בשל השיהוי המשמעותי בהגשתו, כחצי שנה לאחר מתן החלטת ועדת הערר. עוד נטען, כי המערערים לא שיתפו פעולה עם בקשות מרובות לבדיקת הנכסים המדוברים והפריעו לניסיונות הוועדה לחקור את מצבם העובדתי האמיתי של הנכסים. מנגד, טענו המערערים כי הנכסים אינם בבעלותם. בית המשפט הסכים עם המשיב כי הערעור הוגש מאוחר מדי וכי החלטת ועדת הערר סבירה, במיוחד נוכח היעדר הוכחות מצד המערערים בדבר טענותיהם לאי בעלות. בית המשפט הסכים גם לזכותו של המשיב לערוך בדיקה ולשיבוש הבדיקה על ידי המערערים. עם זאת, בית המשפט הסכים חלקית עם המערערים בנוגע לחיוב רטרואקטיבי בארנונה. למרות שהמערערים לא ביקשו זאת במפורש, קבע בית המשפט כי המשיב אינו יכול לחייב את המערערים בתשלום מס רטרואקטיבית ממועד שקדם לדרישת התשלום הראשונה. בית המשפט החליט כי על המערערים לשלם ארנונה מיום 7.8.2011, מועד הגשת הבקשה הראשונה, ואילך. לפיכך, הערעור נדחה, לרבות הבקשה לצו ביניים, והמערערים חויבו בהוצאות המשפט של המשיב, בסך של 15,000 ₪.