רע"פ 7316/21

תקציר

במקרה הנדון, דן בית המשפט בסמכות להאציל את סמכות ההיוועצות הנדרשת לפני הוצאת צו הריסה מינהלי, כמפורט בסעיפים 221 ו-225 לחוק התכנון והבניה. באופן ספציפי, השאלה הייתה האם היועץ המשפטי לממשלה יכול להאציל סמכות התייעצות זו. החוק מחייב התייעצות עם יועצים משפטיים שונים, בהתאם לסמכות הוצאת הצו, והתייעצות זו חייבת להיות מתועדת בכתב. עקרון המשפט המינהלי הוא שאין להאציל סמכויות ללא הסמכה משפטית מפורשת, אם כי הסמכה מכללא אפשרית אם היא מוצדקת על ידי תכלית החקיקה. סעיף 238א נועד לספק כלי אכיפה מיידי ויעיל נגד בנייה בלתי חוקית כדי למנוע את הפיכתה לעובדה מוגמרת. למרות התיקונים, מטרת החוק נותרה להרתיע בנייה בלתי חוקית באמצעות אכיפה יעילה. מקרים היסטוריים תמכו ברעיון שרשויות מסוימות, כגון יועצים משפטיים או מהנדסים, יכולות להאציל סמכויות ספציפיות כדי להבטיח פעולות יעילות. תיקון 116 לא שינה יכולת זו במפורש, ושמר על המיקוד באכיפה איתנה. טענות לפיהן על היועץ המשפטי לממשלה להיוועץ אישית בכל צו הריסה נדחו בשל חוסר המעשיות והשיתוק הפוטנציאלי של הליך האכיפה. בפסק הדין נקבע כי האצלת סמכויות ההתייעצות מותרת והכרחית למימוש כוונת החוק להיאבק ביעילות בבנייה הבלתי חוקית, מה שהוביל לדחיית הערר ולקיום צו ההריסה.