עמ"נ 42495-02-22

תקציר

פסק הדין מאפשר לערער על החלטת רשות האוכלוסין וההגירה לדחות את בקשתם של בני זוג לקבלת מעמד בישראל על בסיס מערכת היחסים הידועה בציבור שלהם. הנימוקים העיקריים להחלטה זו הם השתק שיפוטי, חובת הרשות לנהוג בהגינות ופעולות המדינה בתחומי משפט ורווחה מקבילים. באשר להשתק שיפוטי, הרשות מנועה מלטעון כי היא זקוקה למידע נוסף לאחר שבית המשפט הורה על המצאת מסמכים ספציפיים, והמערערים נענו לדרישה. חובת ההגינות, הן הפרוצדורלית והן המהותית, הופרה בשל נוקשות יתר ופורמליזם של הרשות, עיכובים בלתי מוצדקים ואי שקילת כלל הראיות הקיימות. במקום זאת, הרשות הסתמכה על מידע מיושן ודרשה ראיון נוסף, שהיה מיותר ולא הוגן בהתחשב בראיות העדכניות הקיימות. זאת ועוד, השקעת המדינה בשיקומו של המערער ומומחיותן של רשויות הרווחה מצביעות על חוסר התוחלת וחוסר העקביות שבהתעלמות ממידע זה. לפיכך, הערעור מתקבל, והרשות מצווה להמשיך בהליך המדורג לקבלת מעמד חוקי, תוך שימוש בראיות הקיימות, ולפסוק למערערים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 35,000 ₪.