ת"פ 43903-01-11

תקציר

הנאשמים הורשעו בגניבת רכב ובקשירת קשר לביצוע פשע, ואילו נאשם 5 הורשע גם בהפרעה לשוטר. נאשם 5 זוכה מסעיף אחד של גניבת רכב ונאשם מס' 6 זוכה מסעיף אחר. בית המשפט שמע כי הם היו חלק מרשת עבריינית שגנבה מכוניות בישראל והעבירה אותן לשטחי הרשות הפלסטינית. תפקידו של נאשם 5 היה לאתר כלי רכב ולצפות בתנועות המשטרה; נאשם 6 הסיע את כלי הרכב הגנובים ליעדם. שירות המבחן המליץ על עבודות שירות לנאשם מס' 5 ועבודות שירות לצד עונש צופה פני עתיד לנאשם מס' 6. התביעה ביקשה להחמיר בעונש, תוך הדגשת תפקידם של הנאשמים בארגון פשיעה. ההגנה טענה כי יש לאמץ את המלצות שירות המבחן, תוך שימת דגש על גילם הצעיר של הנאשמים, היעדר רישום פלילי ונסיבות אישיות. השופט איזן בין האינטרסים השונים בענישה, ציין את חומרת העבירות ואת הצורך בהרתעה, ובסופו של דבר מצא איזון שונה מזה שעליו המליץ שירות המבחן. על נאשם 5 הוטל צו מבחן, שישה חודשי מאסר על תנאי בגין עבירות רכוש וחודשיים מאסר על תנאי בגין הפרעה לשוטר. על הנאשם מס' 6 נגזרו 36 חודשי מאסר בפועל, שישה חודשי מאסר על תנאי בגין עבירות רכוש עם שחרורו וקנס בסך 35,000 ₪ או 240 ימי מאסר. השופט הדגיש את הצורך להילחם בגניבות הרכב וציין כי גזרי הדין צריכים לשמש הרתעה ברורה. לשני הנאשמים ניתנה זכות ערעור בתוך 45 יום.