ת"א 42551-07-13

תקציר

התובע, יוסף עוז, וחברתו עוז עמק החיות הקסום בע"מ הפעילו עסק לטיפול בכלבים וסוסים בירושלים. בשנת 1997 הם נדרשו לפנות את המקום בשל צו בית משפט שנבע מסכסוך אזרחי עם בעלי הקרקע. עיריית ירושלים, בראשות ראש העיר אהוד אולמרט וסגנו יגאל עמדי, הבטיחה לסייע לעוז למצוא קרקע חלופית לעסקיו. גם מינהל מקרקעי ישראל סייע לעוז בעניין זה. העירייה ומינהל מקרקעי ישראל איתרו חלקת אדמה בעין יעל לעסקיו של עוז. עוז חתם על הסכם הרשאה לשנתיים עם מינהל מקרקעי ישראל והכין את הקרקע לעסקיו. אולם, בעקבות תלונות מגן החיות התנ"כי הסמוך ומתושבים נוספים, החליט עוז שלא להעביר את עסקיו לעין יעל. תקופת ההרשאה פגה ללא חידוש. לאחר מכן המשיכו העירייה ומינהל מקרקעי ישראל לחפש קרקע חלופית ולבסוף מצאו חלקה ברמות. עוז השתתף בהליך מכרזי וזכה במכרז. עם זאת, מאוחר יותר התברר כי מינהל מקרקעי ישראל לא היה הבעלים של כל חלקת הקרקע. המכרז בוטל ועוז קיבל החזר על הוצאותיו. עוז וחברתו הגישו תביעה נגד העירייה ומינהל מקרקעי ישראל, בטענה כי התחייבו לספק לו קרקע חלופית בתמורה לפינוי השטח המקורי. לטענתם, הנתבעים הפרו הבטחה זו והביאו לקריסת עסקיהם. הנאשמים הכחישו הבטחה כזו וטענו כי מעשיהם היו בסך הכל ניסיון לסייע לעוז. בית המשפט בחן את הרקע העובדתי ומצא כי פינויו של עוז מהמקום המקורי לא נבע רק מלחץ עירוני אלא גם הושפע מצו בית המשפט. עוד נקבע כי לעוז לא הובטחה קרקע חלופית אלא סיוע עירוני באיתור והקצאת קרקעות. בית המשפט קבע כי העירייה ומינהל מקרקעי ישראל מילאו את התחייבותם לסייע לעוז. באשר להליך המכרזי על מקרקעי רמות, קבע בית המשפט כי מינהל מקרקעי ישראל התרשל בפרסום המכרז מבלי לוודא שהוא הבעלים של החלקה כולה. עם זאת, עוז לא הביא ראיות מספיקות לנזקים שנגרמו לו לכאורה עקב רשלנות זו. בסופו של דבר, בית המשפט דחה את התביעה, ולא מצא ראיות להבטחה מחייבת או לחוזה מנהלי. עוז חויב לשלם לעירייה שכר טרחת עו"ד והוצאות, ואילו מינהל מקרקעי ישראל לא זכה בהוצאות כלשהן בשל רשלנותו בהליך המכרזי. השופטת סיימה את דבריה וציינה את המאמצים המרשימים שעשו העירייה ומינהל מקרקעי ישראל לסייע לעוז והציעה כי שני הצדדים יוכלו להמשיך בדרכם המשותפת למציאת מיקום מתאים לעסקיו של עוז.