תפ"ח 984/03

תקציר

הנאשם הואשם בשורה של עבירות מין ובהן מעשה מגונה, ניסיון מעשה סדום, אונס, תקיפה פשוטה, איומים ושיבוש הליכי משפט הקשורים ללילה שבילה עם המתלוננת, ו.י. האירוע התרחש כאשר הנאשם אסף את ו.י. והסיע אותה למקומות שונים לרבות חוף ים ומסעדה. על פי כתב האישום, הנאשם תקף את ו.י. ואנס אותה ברכבו. ו.י. העידה כי התנגדה להתקדמותו של הנאשם והתחננה בפניו שיפסיק, אך הוא איים להרוג אותה ואת בנה הקטן אם לא תיענה לו. עוד העידה כי בכתה כשסיפרה על האירוע לחבר, ר.מ., למחרת בבוקר ומיד הגישה תלונה במשטרה. הנאשם הכחיש את הטענות וטען כי ו.י. הסכים למפגש המיני. עוד טען כי ו.י. ניסה לסחוט אותו תמורת כסף לאחר האירוע, אך לא סיפק ראיות מוצקות לטענה זו. השופטים היו חלוקים בדעותיהם. השופטת הנשיאה, י' פפר, האמינה לעדותה של ו.י. וסברה שהיא אמינה, ונתמכת בכך שהיא דיווחה מיד למשטרה על האירוע והפגינה מצוקה כשסיפרה אותו. פפר הגדיר את התנהגותו של הנאשם כמבישה ופוגענית, והציע הכרעת דין באשמה בכל הסעיפים. לנ' הנדל, ש' נשיא, ולר' יפה-כץ, היו דעות שונות. הם הכירו בסתירות בדברי הנאשם ובחקירתו הנגדית החסרה של ו.י. בעניינים מסוימים, אך בסופו של דבר מצאו כי הראיות שהוצגו אינן מספיקות כדי להרשיע את הנאשם מעבר לספק סביר. הם הצביעו על כך שהתנהגותה של המתלוננת טרם התקיפה הנטענת הייתה פזיזה וכי גרסתה לאירועים הכילה התחמקויות ותחכום שהחלישו את אמינותה. יתר על כן, הם מצאו את טענת הנאשם בדבר ניסיונות סחיטה אמינה, ואי בירור יסודי של טענה זו והיעדר ראיות מוצקות התומכות בגרסתו של ו.י. יצרו ספק סביר. לפיכך הציעו לזכות את הנאשם.