פר"ק 15346-08-12

תקציר

המשקיע רוכש את החברה על פי הסכם ההשקעה, הקובע כי המשקיע בדק את החברה ומצא אותה מתאימה למטרותיה, תוך ויתור על כל תביעה עתידית. המשקיע השתמש בעבר באותן תביעות כדי לעכב תשלומים במסגרת הסדר הנושים ואינו יכול לעשות בהן שימוש חוזר כדי להתנער מהתחייבויותיו החוזיות. לגבי התוצרת המוגמרת, השופטת הסכימה עם הנאמן כי מחיר המכירה הממוצע לחודש הוא שיטת החישוב המתאימה למכירת מלאי. לגבי מלאי מת פסק השופט גם לטובת הנאמן, וקבע כי מחיר המכירה החודשי הממוצע הוא השיטה ההוגנת ביותר לחישוב שוויו. טענת המשקיע כי חוב לקוח נובע רק מאספקת הסחורה בפועל נדחתה, והשופטת קבעה כי כל אחריות לקוח המתעוררת לפני המועד הקובע מהווה חוב לקוח. בנושא חשבונאות מטבע קבע השופט כי שער החליפין הממוצע של חודש הגבייה הוא השיטה המתאימה לחישוב תקבולים. טענות נוספות שהעלה המשקיע, לרבות עלויות מכירה חריגות, מקדמות מלאי וצריכה פנימית, נדחו, שכן השופט העדיף את טענות הנאמן ואת תנאי הסכם ההשקעה. עם זאת, הנאמן קיבל את טענות המשקיע בנוגע למלאי המשמש לצריכה פנימית והפחתה הקשורים למזוט, ויש לתקן את חשבונות המשקיע בהתאם. באשר לבקשות לתשלומי ריווח, הורה השופט למחוק את הבקשות וחייב את המשקיע בהוצאות. על המשקיע לשלם לנאמן את הסכומים שנקבעו, לרבות תיקונים לצריכה פנימית ומזוט, כאמור בפסק הדין. המשקיע והחברה חויבו לשלם לנאמן 10,000 ₪ עבור בקשה 52 וסכומים נוספים עבור בקשות 54 ו-58 כמפורט בפסק הדין.