רע"א 6340/07

תקציר

בתיק משפטי מורכב זה, החליט בסופו של דבר בית המשפט לקבל את ערעור העירייה, ודחה את בקשת רשות הערעור שהגישה טיומקין. סוגיית הליבה נסובה סביב פרשנותו ותחולתו של חוק תובענות ייצוגיות, ובפרט סעיף 9(ב), המונע הגשת תובענה ייצוגית אם רשות מפסיקה את הפעילות הבלתי חוקית הנטענת בתוך 90 יום מיום הגשת הבקשה. בית המשפט מצא כי בית משפט קמא טעה בפרשנות הוראה זו בכך שדרש קשר סיבתי בין הגשת הבקשה לבין הפסקת פעילותה של הרשות. בית המשפט הדגיש כי רשות יכולה להפסיק את הגבייה מכל סיבה שהיא לפני או אחרי הגשה, מה שאמור לחסום תביעה ייצוגית להשבת רכוש. החלטה זו מבטלת את ניסיונו של טיומקין להחיות את הליכי התובענה הייצוגית לפי החוק החדש, שכן היא קבעה כי רק תביעות אישיות יישארו תקפות לאחר פסק הדין הראשון שקדם לחוק התובענות הייצוגיות. פסק הדין הדגיש עוד חששות פרוצדורליים וסטטוטוריים, וקבע כי הליכי תובענות ייצוגיות שהסתיימו טרם חקיקת החוק אינם זוכים לתחייה. לאורך פסק הדין התייחס בית המשפט לתקדימים משפטיים משמעותיים, תוך איזון פרגמטי בין פעולות הרשות הציבורית לבין הזכויות המוקנות ליחידים מכוח מנגנוני התובענה הייצוגית, תוך שהוא מאשר את הצורך הבסיסי בהיצמדות לפסיקות שיפוטיות ולהסכמות פרוצדורליות מתיקים קודמים.