ע"פ 1152/91

תקציר

ביום 26.3.91 החליט בית המשפט המחוזי לדחות את הערעור על החלטת בית משפט השלום, שהסיר את החיסיון, ותמך בדעת הרוב של השופט חאג' יחיא והשופט זמיר. דעת המיעוט של השופט שאצקי צידדה בערעור המדינה, דחפה לבטל את זיכויו של אבו סיאף ולשמור על תעודת החיסיון, והציעה לחזור לבית משפט השלום להמשך הליכים. התיק עסק בעיקר בסוגיות הנוגעות לחשיפת חומרי חקירה, חיסיון וזכויות ההגנה. בדיקת בית המשפט העלתה כי המדינה נמנעה מלספק עדויות בכתב או תעודות סודיות מתאימות, דבר שפגע בהליך המשפטי. למרות זאת, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי מחדלי התביעה, לרבות אי תיעוד עדויות, שללו מההגנה מידע חיוני וזכויות למשפט הוגן. בית המשפט הדגיש כי תקלות פרוצדורליות כאלה לא צריכות להימשך במקרים עתידיים והדגיש את הצורך של התביעה להבטיח תיעוד וגילוי מקיפים. בסופו של דבר החליט בית המשפט לקבל את הערעורים בשני מקרים (סיקסיק ושאקרה) תוך שהוא דוחה את ערעור המדינה בעניינו של אבו סיאף, ובכך הדגיש את חשיבות האיזון בין אינטרס החיסיון של המדינה לבין זכותו של הנאשם למשפט הוגן.